כמה עובדות על צלקות
- צלקות הן תופעה שכיחה שמופיעה אחרי טראומה כלשהי – חתכים, כוויות, מחלות עור כמו אקנה, ניתוחים וכן הלאה.
- צלקת היא תוצר לוואי של איחוי הפצע שנוצר וכל הצטלקות היא ייחודית, הן במיקום שלה והן בצבע, בגובה ובמקור שלה.
- כדי לאחות את הפצע, סיבי הקולגן שבעור מתחדשים ויוצרים רקמת עור חדשה.
- אחרי הטראומה העורית, הצלקת עוברת תהליך של התבגרות וצורתה הסופית מופיעה בחלוף 18-20 חודשים לאחר הפציעה, אבל הרקמה הצלקתית יכולה להמשיך להשתנות גם במשך שנים.
- כשפצע מתאחה בצורה תקינה, הצלקת שנוצרת היא שטוחה, זהה לצבע העור של האדם או מעט יותר בהירה ממנו, ולא מגרדת.
- במקרים שבהם הגוף מייצר יותר מדי סיבי קולגן כדי לסגור את הפצע, תהליך הריפוי משתבש ונוצרות צלקות חריגות.
- צלקת חריגה עלולה לגרום לקשיים פסיכולוגיים ותפקודיים רבים.
- צלקת שדורשת טיפול היא צלקת לא אסתטית, מוגבהת מעל העור, כהה, כואבת או כזו שגורמת לקושי תפקודי ונפשי.
- סוגי הצלקות הלא תקינות הן צלקת היפרטרופית – צלקת מורחבת מדי; צלקת קלואידית – צלקת מוגבהת מעל העור, נוקשה ומכאיבה; צלקת היפרפיגמנטרית – צלקת שהיא כהה יותר מהעור שסביבה; צלקת היפופיגמנטרית – צלקת שהיא בהירה יותר מהעור שסביבה.
- הגורמים להתהוותן של צלקות לא אסתטיות הם מגוונים וביניהם, צבע העור של האדם, מטען גנטי, סיבוכים באיחוי הפצע (כמו זיהומים), ומחלות קולגן קשות.
רשימת מכולת: כל הדרכים לשיפור מראה צלקות
פתרונות לא ניתוחיים
- לייזר. טיפולי לייזר מסוגים שונים, כמו CO2 ו-PDL, מסוגלים לרכך צלקות נוקשות ולהבהיר צלקות היפרפיגמנטריות. בטיפולים אלה, חשוב מאוד להתאים את סוג הלייזר לצלקת הספציפית.
- יריעות סיליקון. הטיפול הזה עושה שימוש ביריעות סיליקון שקופות ומתאים בייחוד לצלקות היפרטרופיות. את היריעות מדביקים לגוף הצלקת למשך כמה חודשים והן משפרות את מראה הצלקת. לפי המחקרים, שימוש ביריעות סיליקון כטיפול מונע, שמונחות על הפצע הפתוח, משיג תוצאות טובות יותר מאשר כטיפול בצלקת שכבר התקבעה.
- הזרקות סטרואידים. זהו אחד הטיפולים הנפוצים ביותר לצלקות והוא אפקטיבי בשיפור צורת הצלקת, גובהה וצבעה. כל טיפול מורכב מסדרה של זריקות לגוף הצלקת. הסטרואידים יעילים במיוחד כשמדובר בצלקת קלואידית והיפרטרופית.
- הקפאה. הקפאת הצלקות מתבצעת על ידי חנקן נוזלי ומתאימה לטיפול בצלקות קלואידיות. במסגרת הטיפול הזה, יש שתי אפשרויות – הקפאה על נגעית והקפאה תוך נגעית. בהקפאה העל נגעית מקפיאים את הצלקת מבחוץ, היא עוברת תהליך של הלבנה ואחרי תקופה ממושכת זה משטח צלקות קלואידיות. בגלל שלא כל הצלקות מגיבות לטיפול הזה, האפשרות הנוספת היא הקפאה תוך נגעית, שמתבצעת תחת הרדמה מקומית (ולפעמים גם הרדמה כללית). בטיפול, מחדירים מחט לתוך הצלקת ומקפיאים אותה מבפנים, ובכך מעודדים תהליך של שבירת הצלקת, שכרוכה גם בדימומים. התגובה לטיפול הזה היא בדרך כלל אגרסיבית יותר מהתגובה להקפאה העל נגעית.
פתרונות ניתוחיים
- העלמת צלקת (Scar revision). ניתוח שבמהלכו מתוקנות שפתי הצלקת, או מוסרת הרקמה הצלקתית והאזור נסגר מחדש. הניתוח מתאים למצבים שבהם הצלקת מכאיבה או גורמת לעיוותים שמקשים על התפקוד השוטף.
- חיתוך הצלקת (Subcision). הליך שמטרתו להפריד את הצלקת מהרקמה שמתחתיה כדי לשנות את צורתה ולשפר מראה צלקת שקוע. במהלך הניתוח, מוחדרת מחט דקה וארוכה (קנולה) שמונעת הלוך ושוב כדי להפריד את ההידבקות של הצלקת מהרקמה שמתחתיה.
