איך לעזור לבני נוער להרגיש טוב עם המראה שלהם

לאחרונה קראתי במגזין Time המקוון מאמר מצוין שעוסק בדימוי הגוף של בני נוער, נושא חשוב מאין כמוהו במיוחד בקיץ כשהילדים בחופשה ומתעסקים בעצמם הרבה יותר מכרגיל.

גייל זאלץ (Gail Saltz), פרופ' לפסיכיאטריה בבית החולים הפרסביטריאני בניו יורק, מתייחסת במאמר למדיה שמספקת לילדים זרם בלתי פוסק של סטנדרטים ליופי מושלם, שעבור רובם הוא בלתי מושג. במאמר, זאלץ מדברת על דרכים שבהן הורים יכולים לעזור לילדים להרגיש טוב עם הגוף שלהם. בגלל שזה רלוונטי מאוד לתחום העיסוק שלנו, רציתי לפתוח את המאמר בכמה מהעצות המצוינות שלה.

התפוח והעץ

לדברי זאלץ, ראשית חשוב להפנים את העובדה הבאה: אמא שרוצה שהבת שלה תאהב את הגוף שלה אבל כל הזמן אומרת שהיא לא אוהבת את גופה שלה, משפיעה באופן משמעותי על דימוי הגוף של ילדתה. לכן, הורים יקרים – השינוי מתחיל בכם.

בבית הספר היסודי

זאלץ מייעצת להורים: דברו עם הילדים על הגוף תוך שימוש בשמות האנטומיים הנכונים ולא בכינויים שרומזים על מבוכה. היו אתם מקור הידע במקום שגורמים אחרים יספקו להם מידע. דברו על הגוף בהתלהבות ועודדו אותם להתרגש מהדברים שהגוף יכול לעשות.

בחטיבת הביניים

נהלו שיחה עם הבת על כך שהגוף הוא שלה ולאף אחד אין זכות לדבר עליו, אומרת זאלץ. עודדו את הילדים לא להתייחס לגוף כאל מטבע עובר לסוחר. עזרו להם לדבר בפתיחות על התוצאות של שימוש בגופם בדרכים שונות, ואפשרו להם לראות שקיימים הבדלים פיזיים בין אנשים, וזה נורמלי. הם לא יקבלו מסר כזה מעולם המדיה המלאכותי.

בבית הספר התיכון

כעת הנערים בלחץ להשיג סטנדרטים לא מציאותיים של יופי. הבנות מתרכזות יותר בדימוי הגוף ובעיקר בשדיים, והבנים סובלים כשהאף, האוזניים או השדיים הגבריים (גינקומסטיה), מושכים תשומת לב לא רצויה.

זאלץ טוענת שצריך להגיד את האמת: אין רק רמה אחת של יופי ואנשים נמשכים לכול מיני אנשים. הדגישו את הדברים המדהימים שבני הנוער שלכם יכולים לעשות עם הגוף שלהם במקום להתעסק ב"איך הם נראים בבגד ים".

אין ספק שעצותיה של פרופ' זאלץ הן הדרך הנכונה: כבר מגיל צעיר לדבר עם הילדים בכנות על גופנו ועל כך שכולנו שונים, ולקבל בעצמנו את המראה שלנו באהבה. ובכל זאת, אם אחרי הכול הילדים ממשיכים לסבול ישנם פתרונות נוספים שיסייעו להם לשפר את הרגשתם.

אז עכשיו, משטיפלנו בנושא הדימוי העצמי, הייתי רוצה לגעת גם בפתרונות שמציעה הכירורגיה הפלסטית לנערים ולנערות. אפתח ואומר שכידוע, תהליך ההתבגרות משפיע על המתבגרים גם ברמה הנפשית וגם ברמה הפיזית, ומערב לא פעם תחומים רפואיים שונים כמו: רופאי ילדים שמתמחים באנדוקרינולוגיה (רופאי מתבגרים), פסיכולוגים ומטפלים בתחום הנפש, גניקולוגים, ולפעמים גם מנתחים פלסטיים. באופן טבעי, נערים ונערות חווים קשיים נפרדים בתקופת חיים זו ולכן אדבר על כל אחד מהמינים בנפרד.

על בנות

תהליך ההתבגרות של בנות הנוער מלווה לא פעם בקשיים חברתיים ותפקודיים. הבת המתבגרת נתונה ללחצים חברתיים שקשורים לגוף שלה והחיים לא קלים עם האינסטגרם והסלפי שהופכים כמעט כל אחד לקורבן של המראה החיצוני, על אחת כמה וכמה צעירות עם דימוי עצמי וגופני נמוך.

אני תמיד מעודד הורים לשים לב לסימנים שמעידים על כך שהבת לא מתמודדת היטב עם השינויים שחלים בגופה. למשל, אם הפסיקה להשתתף בשיעורי ספורט או נטשה חוג שאהבה שקשור למראה הגוף (כמו שיעורי מחול); ואם היא מוותרת על בילוי בים או בבריכה רק כדי לא להופיע בבגד ים – אלה סימנים שאמורים להדליק אור אדום ומחייבים התערבות הורית, לפעמים גם פנייה לרופא/ת מתבגרים.

אחד הנושאים הרגישים אצל בנות הוא צמיחת השדיים. שלב הנצת השדיים או כמו שאני נוטה לקרוא לו, "תקופת הגוזיה", כרוך במבוכה של הבת ובניסיון להסתיר מהסביבה את המתחולל בגופה. צריך להבין שההבשלה הפיזיולוגית מקדימה את זו הפסיכולוגית ולכן יש חשיבות רבה לתמיכת ההורים שצריכים להבהיר לבת שמה שהיא חווה הוא תקין.

בעיות אסתטיות בשדיים ואיך להתמודד איתן

• שדיים לא זהים – הרגיעו את הבת שעם הזמן צמיחת השדיים תתאזן והם יהיו דומים אחד לשני.
• הפרעה בגדילת שד אחד או שניים – כדאי לקחת את הבת לבדיקה אצל רופא מתבגרים, לברר  האם נדרשת התערבות של מנתח פלסטי.

אני סבור שבמקרים רבים, בשלב ההתלבטות, ישנה חשיבות עליונה למעורבות של הרופא המנתח – לפעמים בהרגעת הנערה ובהסכמה עם ההורים שאין צורך בניתוח קוסמטי ולפעמים ההפך, בהיחלצות לעזרת הילדה ובניסיון לשכנע את ההורים שהניתוח אכן נחוץ.

על בנים

כשמדובר בנערים מתבגרים, ההשפעות הפיזיות מבחינה חברתית ופסיכולוגית שונות מאלה של הנערות בעיקר מפני שאצלם מופיעות דווקא שתי תופעות מרכזיות שאינן הולמות את מינם. כולנו מודעים לכך שבגיל הנעורים מתחילים בנים רבים לפתח שיעור גברי על פני הגוף, בפנים ובאזור אברי המין. בו בזמן מתחילה גם צמיחת האשכים שמפרישים טסטוסטרון, הורמון שמשפיע באופן מובהק על ההתפתחות הזכרית. אבל ישנם נערים שמסיבות שונות, גם מפתחים שדיים.

גדילת שדיים ודרכי התמודדות

חלק מהנערים חווים תופעה של גדילה חריגה של השדיים. לפעמים, צמיחת השדיים המוגזמת היא חלק מהשמנת יתר אבל לעיתים היא נובעת מחוסר איזון הורמונלי, מבעיה בהתפתחות האשכים או מהפרעה אנדוקרינולוגית אחרת. אצל רבים מהנערים מדובר בתופעה הפיכה שיכולה לחלוף כלעומת שבאה, ואצל אחרים תופעה זו מחייבת התערבות ניתוחית להקטנת השדיים.

ברור מאליו שנער שחווה גדילה מואצת של השדיים יסבול עוגמת נפש רבה ומדימוי עצמי נמוך במיוחד, ויתקשה מאוד מבחינה חברתית. במקרים רבים, נערים אלה נמנעים מכול פעילות שמחייבת לבישת בגד-ים או חולצה הדוקה, ובכללם גם משיעורי ספורט.

כמו אצל הנערות, גם במקרים האלה ההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת להורים היא להיוועץ עם מומחה לרפואת מתבגרים ונוער, כאשר לעיתים יהיה נכון להיוועץ ברופא ילדים עם התמחות באנדוקרינולוגיה. הרופא יבדוק את הנער, יבצע בדיקות דם כדי לאתר בעיה אנדוקרינולוגית ויעניק טיפול שמתאים לממצאים, כל זאת לפני שישקול התערבות כירורגית כלשהי. עם זאת חשוב לציין שברוב המקרים גדילת השדיים לא נובעת מבעיה אנדוקרינולוגית.

במקרים שבהם אכן נדרש פתרון ניתוחי הוא יכול להתבצע בשאיבת שומן פשוטה, או בהוצאת רקמת שד בשיטת הכירורגיה הקלאסית, תלוי בהרכב רקמת השד. מנתח פלסטי בעל ניסיון יוכל להתאים את הטיפול למצבו של הנער וכן לפרט לגבי היתרונות והחסרונות של כל סוג טיפול.

הבעיה האופיינית השנייה בקרב נערים היא זו של הצטברות שומן מותני.

הצטברות שומן מותני ואיך ניתן לפתור זאת:

מותניים מתעגלות בקרב נערים יוצרות מראה שאופייני לנשים. הצטברות השומן המותני עלול להיווצר אצל בנים שעוסקים בספורט, במיוחד אם הנער ירד במשקל ועוסק כעת בחיטוב השרירים שכן נערים שעוסקים בספורט יכולים לעיתים לרזות אך גופם עדיין ישמור על מצבורי השומן באזור המותניים. לפעמים, גם הקפדה על תזונה נכונה ופעילות גופנית אינם מועילים והפתרונות הפשוטים והמהירים יכולים להיות:

• שאיבת שומן באזור המותניים, בהרדמה מקומית.
• הקפאת שומן באזור המותניים, ללא הרדמה.

שני ההליכים הללו מספקים תוצאות מצוינות, בדרך כלל, ואינם כרוכים בהחלמה ארוכה או כואבת.

על בנים ועל בנות: אף ואוזניים

עכשיו, משסקרתי את התופעות הפיזיות השכיחות בקרב כל אחד מהמינים, חשוב להזכיר גם שתי תופעות נוספות הנפוצות מאוד בקרב שני המינים גם יחד: חוסר שביעות רצון מצורת האף וביטחון עצמי נמוך עקב אוזניים בולטות (מה שנקרא בשפת הנוער "אוזני דמבו") או א-סימטריות. הפתרונות הניתוחיים לשתי תופעות אלה הם תלויי גיל כאשר את האוזניים ניתן לנתח בגיל מוקדם יחסית.

אוזניים אסימטריות או בולטות, לא תמיד קל להסתיר מאחורי רעמת השיער, גם לא על ידי הבנות. כמו במקרה של אף בולט, גם אוזניים בולטות עלולות להשפיע גם על המראה וגם על רמת הביטחון העצמי של בני הנוער. כפי שציינתי קודם כל, כיוון שהאוזניים מסיימות את צמיחתן בגיל צעיר אפשר לבצע הצמדת אוזניים ולהיפטר מתופעה מביכה זו כבר בגיל מוקדם, וכך לחסוך מבוכה וקשיים בגיל ההתבגרות והגיוס לצבא

ניתוחי אף כבר הפכו לשגרה בקרב בני הנוער. הניתוח חיוני לא רק כשהבליטה הגדולה באף גורמת לבעיות פיזיות בנשימה, אלא גם כשהאף גורם לנער או לנערה למבוכה ולהתמודדות לא נעימה עם בדיחות על חשבונם. בגלל שהאף מסיים את התפתחותו רק בסביבות גיל 16, נהוג לחכות עם הניתוח עד לגיל (למרות שלא רצוי לחכות לגיל מאוחר מדי כי ככל שמתקדם הגיל כך קשה יותר לעצב את האף).

חשוב להבין שבתחום הצמדת האוזניים וניתוחי האף חלה התקדמות טכנולוגית משמעותית והיום מדובר בניתוחים קצרים שנמשכים כשעה עם תהליך החלמה מהיר שלפעמים נמשך רק כעשרה ימים. בשני הניתוחים חשוב לבחור במנתח שמקפיד על מראה טבעי כך שהתוצאה כלל לא תסגיר את העובדה שהיתה מעורבות כלשהי של מנתח פלסטי.

כן, לא וכל מה שבאמצע

הורים לבני נוער מכירים את הקושי שחווים ילדיהם עם גופם ולכן תפקידם לדבר עם המתבגרים, לברר מהם המניעים שעומדים מאחורי הרצון לעבור ניתוח פלסטי ולהבין מהו שורש הבעיה. מאחר שבני נוער מתחת לגיל 18 אינם רשאים לעבור ניתוח פלסטי ללא רשות ההורים, נצלו הזדמנות זו לשוחח איתם ולהיות חלק בלתי נפרד מההחלטה אם כן או לא נכון לעבור את התהליך. וברגע שנפלה ההחלטה, בחרו מנתח מומחה ובעל ניסיון שיספק לכם את התוצאות האיכותיות והטבעיות ביותר.

לקריאת שני מאמרים שפורסמו בנושא בטור של פרופ' וינקלר במדור זמנים בריאים של ידיעות אחרונות, לחצו על הקישור המתאים:

למאמר העוסק בנערים | למאמר העוסק בנערות.