התרבות המערבית עוסקת לא מעט במראהו של הגוף הנשי ופעמים רבות, העיסוק הזה מוליד לחצים חברתיים שקובעים איך על נשים להיראות ואיזה סוג גוף נחשב ליפה. הלחצים הללו נובעים גם מהתפיסה התרבותית של אידיאל היופי, שלמען האמת משתנה עם הזמן, מה שמעלה את השאלה: אם האידיאל הוא נזיל ובר שינוי, האם לא ניתן לקבוע בוודאות שכל צורות הגוף הנשי הן יפות?
כדי לעזור להפנים את המסר, Buzzfeed סקרו את אידיאל היופי בכמה מהתקופות ההיסטוריות החשובות. בעינינו, זה היה מחקר מרתק. הנה עיקרי הדברים.
מצרים העתיקה (1292 – 1069 לפנה"ס)
הנשים במצרים העתיקה נהינו מחירויות יחסיות שהיו נדירות בתרבויות עתיקות, חירויות שיינתנו להן שוב רק אלפי שנים מאוחר יותר. התרבות המצרית העתיקה הייתה פתוחה ויחסי מין לפני הנישואים היו לגמרי מקובלים. נשים היו בעלות רכוש משלהן, גם לאחר שנישאו, והיו רשאיות ליזום גירושים מבעליהן ללא בושה. נשים אפילו יכלו לרשת תארים, כמו פרעה!
יצירות אמנות מעידן זה מבהירות לנו ששיער ארוך, שזור לצמות, היה סממן יופי נשי חשוב. הצמות מסגרו את הפנים בצורה סימטרית והנשים נהגו לעטר את עיניהן באיפור שחור, בעזרת פחם. גופן של הנשים היה רזה, עם מותן גבוהה וכתפיים צרות.
יוון העתיקה (500 – 300 לפניה"ס)
אריסטו כינה את הגוף הנשי "גבר מעוות" ואכן, יוון העתיקה הייתה תרבות מאוד גברית. היוונים העתיקים התמקדו יותר בגוף הגברי האידיאלי מאשר בזה הנשי, וזה אומר שהגברים ולא הנשים באותה תקופה היו מחויבים לעמוד בסטנדרטים פיזיים גבוהים. זה נשמע טוב, אלא שגם לנשים בתרבות הזאת הייתה סיבה להתבייש בגופן: הן לא נראו כמו הגברים.
העירום היה חלק שכיח מהתרבות היוונית העתיקה, אבל פסלים וציורים של נשים עירומות כוסו על פי רוב ולא הוצגו בציבור במלוא עירומם. המומחים מאמינים שהפסל הנשי החשוב הראשון ביוון של אותה תקופה היה "אפרודיטה מקנידוס", שמציג אישה בעלת גוף מלא ושופע.
הרנסנס האיטלקי (1400 – 1700 לספירה)
איטליה בתקופת הרנסנס הייתה חברה מאוד קתולית ופטריארכלית. נשים היו אמורות להיות כליל המוסריות ולעיתים קרובות הופרדו מהגברים בציבור ובבית. ערכה של אישה נמדד על פי יחסיה עם גברים, בין אם היה זה אלוהים, אביה או בעלה, כאשר התנהגותה ומראה החיצוני של האישה שיקפו את מעמדו של בעלה.
מה שנחשב ליפה באיטליה של תקופת הרנסנס היה גוף עגול, ירכיים מלאות וחזה שופע. עור חיוור, שיער בלונדיני ומצח גבוה נחשבו גם הם לשיא היופי.
אנגליה הוויקטוריאנית (1837 – 1901)
העידן הוויקטוריאני באנגליה נמשך בכל תקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה. היא הייתה הדמות בעלת ההשפעה הרבה ביותר באותה תקופה, מלכה צעירה שהפכה לאישה ולאם צעירה. ביתיות, משפחה ואמהות היו ערכים גבוהים בחברה הוויקטוריאנית, כי המלכה ויקטוריה עצמה הייתה התגלמות האימהיות והמשפחתיות.
הסגנון של התקופה שיקף את מעמדן האימהי של הנשים בחברה. נשים לבשו מחוכים כדי להצר את המותניים שלהן עד כמה שאפשר וליצור גוף בצורת אגס. המחוכים הגבילו את טווח התנועה של הנשים ולא אפשרו להן לעבוד בעבודה פיזית. נשים גם נהגו להאריך את שיערן כסמל לנשיות.
שנות ה-20 הסוערות (1920 – 1930)
בארצות הברית, קיבלו הנשים את זכות ההצבעה בשנות ה-20 ומהלך מהפכני זה קבע את הטון של כל העשור. חופש! נשים שעבדו בזמן מלחמת העולם הראשונה רצו להמשיך לעבוד. חוק היובש הוליד אינספור בארים מחתרתיים ויחד עם הסרטים המדברים וריקוד הצ'רלסטון, נוצרה תרבות ה-flapper – נשים משוחררות וחופשיות שלא נעתרו למוסכמות החברתיות המגבילות. נשים העדיפו מראה אנדרוגני, הצניעו את קו המותן ולבשו חזיות שהשטיחו את החזה שלהן. היופי בשנות ה-20 היה מראה נערי ושטוח.
עידן הזהב בהוליווד (1930 – 1950)
עידן הזהב בהוליווד נפרש על פני 20 שנים. במשך אותה תקופה, הצנזורה החלה לבסס פרמטרים מוסריים שקבעו מה מותר ומה אסור לומר בסרטים. הקוד המוסרי הגביל את סוג התפקידים שהיו זמינים לנשים ויצר גרסה אידיאליסטית של נשים שלראשונה, התפשטה גם ברחבי העולם. כוכבות הקולנוע של אותם ימים, כמו מרילין מונרו, התהדרו בגוף מעוגל יותר ובמותניים צרות.
שנות ה-60 הבועטות (1960 – 1970)
נשים בשנות ה-60 נהנו מהתנועה לשחרור האישה, שבזכותה נשים רבות יותר יצאו לעבוד, קיבלו גישה לגלולות למניעת היריון והחלו את הפמיניזם. לונדון השפיעה עמוקות על העולם המערבי במשך שנות ה-60, וזה עזר לחצאיות המיני ולגזרות האיי-ליין להיכנס לאופנה. אופנות אלה מיוצגות היטב על ידי טוויגי, דוגמנית שגזרתה הרזה שינתה את אידיאל הגוף הנשי מעגלגל לגבוה ורזה.
עידן דוגמניות העל (שנות ה-80)
ג'יין פונדה יצרה את אופנת ההתעמלות האירובית בשנות ה-80, וגרמה לנשים לרצות להיות בכושר גופני. דוגמניות כמו סינדי קרופורד היו האידיאל הנשי של אותה תקופה: רזות, גבוהות, אתלטיות, אבל עדיין בעלות חזה שופע. בעידן זה גם החלה האנורקסיה להתפשט, וישנם מומחים הטוענים שזה נגרם בעקבות הדגש הפתאומי על פעילות גופנית.
הרואין שיק (שנות ה-90)
אחרי החומרנות המופרזת וההפרזה בכלל של שנות ה-80, עברה האופנה לצד השני והפיצה מראה רזה, שטוח וחולני משהו: הרואין שיק. קייט מוס הרזה, המסוגרת והחיוורת הייתה האידיאל של ההרואין שיק. השימוש בסם ההרואין גבר באותן שנים עד כדי כך, שב-1997 הנשיא קלינטון התייחס לנושא ואמר, "אין צורך להפוך את ההתמכרות לזוהרת רק כדי למכור בגדים".
יופי פוסט מודרני (שנות ה-2000 עד היום)
נשים בשנות ה-2000 נאלצות לכאורה להתמודד עם רשימת דרישות ארוכה כדי שייחשבו למושכות. הן צריכות להיות רזות אבל בריאות, בעלות חזה שופע וישבן גדול, אבל בטן שטוחה, חסרות פגם אבל טבעיות. עם זאת, זהו גם עידן של פלורליזם, גם בכל הנוגע למראה החיצוני, וזה אומר שישנה הכרה בכך שכול אחת ואחד מאיתנו הוא שונה וייחודי. אחת הדוגמאות האחרונות לכך היא נטע ברזילי, שגורפת מחמאות לא רק על הכישרון המוזיקלי האדיר שלה, אלא גם על המראה הייחודי שלה שסוחף אינספור תגובות חיוביות. זוהי דוגמה מצוינת לכך שהיום, נשים רבות אינן נשמעות עוד לאותן הגדרות ברורות שקובעות מהו יופי ובמקום זה, בולטות ביופיין גם בזכות ביטחונן האישי והרגשתן הטובה לגבי עצמן.
אז מהו יופי? הרי לפי הסקירה ניתן לראות שהגדרתו משתנה לעיתים תכופות לאורך ההיסטוריה. ואם אידיאל היופי הוא בר שינוי, הרי ניתן להסיק שכל סוג גוף הוא יפה, גם אם הוא לא תמיד באופנה.
סוד היופי, אם כן, הוא לא אופנה חולפת או תפיסות חברתיות. סוד היופי מתחיל בהרגשה ונגמר במראה. הרגישו טוב עם עצמכן, כי זהו לא רק סוד היופי אלא גם המתכון לאושר. ומעל לכול, זכרו שיופי הוא בעיני המתבונן והדעה החשובה ביותר היא שלכן על עצמכן, ולא זו של אחרים.
מידע נוסף על מתיחת פנים | שאיבת שומן | מתיחת בטן
