הפעם הראשונה שלי הייתה בסרט בטי בלו. הסרט שיצא למסכים ב-1986 בכיכובה של ביאטריס דל, היה הפעם הראשונה ששפתיים עבות אדומות ומלאות הצליחו לרגש אותי. לפני הסרט הזה והשחקנית הזו היו כוכבות הוליוודיות אחרות וגם אחריו. נזכיר רק את אנג'לינה ג'ולי, שם שאולי מוכר עדיין לצעירי דור האינסטוש ולבטח אינו מוכר לטיקטוקיסטים הצעירים.
אז למה אני חוזר לשם?
ראשית, כי לשפתיים תפקיד חשוב ביותר במראה הפנים. וגם כי עם הגיל השפתיים מאבדות מנפחן, צבען בגוון האדום הולך ודוהה והמרחק מתחתית האף אל השפה העליונה הולך וגדל. אלו מאפייני ההתבגרות.
שנית, במשך שנות דור אולי אפילו יותר נעשו ניסיונות טיפוליים לעיצוב ומילוי השפה העליונה. לצערי עליי להודות כי בזיכרון הציבורי נותר רושם עגום מניסיונות העבר. שפתי ברווז ממולאות סיליקון הן עדיין הקונוטציה הראשונה שעולה לכולנו בראש כשמדובר במילוי שפתיים. הסיליקון הנוזלי הוא בעיניי האשם העיקרי לרתיעה המובנת של רובנו בכל פעם שדנים בעיבוי השפה העליונה.
השימוש בסיליקון נוזלי לפחות כיום הוא מיותר ומסוכן. הסיליקון הנוזלי מוחלף בהזרקת חומצה היאלורונית שתוצאותיה מצוינות ויתרונה הגדול ביותר שהיא נספגת ואינה גורמת לשום נזק קבוע באיזור ההזרקה.
חלק מסיבוכי הסיליקון הנוזלי הם יצירת תגובת דלקת כרונית, נדידת הסיליקון הנוזלי בפנים, התקשות לגושים, ועיוות השפה העליונה עד כדי כך שלדעתי, יותר מטופלות לפחות במרפאתי ובקרב עמיתים איתם שוחחתי מסלקות את גושי הסילקון מהשפתיים מאשר מבקשות הזרקת סיליקון חדש. ישנם רופאים החלוקים עליי ובמדינת ישראל, לצערי, הזרקת סיליקון לשפתיים היא עדיין הליך מאושר על ידי משרד הבריאות.
זווית הסתכלות נוספת החשובה מאד בעיניי היא העובדה שהכירורגיה הקוסמטית והאסתטית אינה רק נחלת רופאים מומחים ומדי פעם ניתן להבחין במפורסמים אשר ביקשו הגדלה מוגזמת של השפתיים והתוצאה שנראית לעין היא אך ורק יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.
ישנן שתי שיטות לעיבוי השפה העליונה או התחתונה הנהוגות היום על ידי מרבית המנתחים הפלסטיים ורופאי העור:
1. הזרקת חומצה היאלרונית ייעודית לעיבוי השפה. בטכניקה זו ניתן גם לעבות את השפה באופן טבעי ובצורה שמחזירה את השפה המבוגרת למה שהיא הייתה פעם וגם לשפר את מראה הקמטוטים העדינים שמעל השפה. מבלי להכנס פה לטכניקת ההזרקה, פעולה זו צריכה להתקיים בתנאים סטריליים, ניתן להקדים לה הרדמה על ידי דיכוי התחושה בשפה ולהשיג תוצאות מצוינות שנראות טבעיות.
נשים צעירות המבקשות עיבוי השפה מטעמים אסתטיים (למשל על מנת לשפר הופעה בתמונות סלפי) נהנות מהזרקת חומצה היאלורונית לשפה. החומצה היאלורנית נשארת באזור ההזרקה עד שנה. מרבית המטופלות במרפאתי מחדשות את ההזרקה אחת לשישה עד תשעה חודשים בכדי להימנע מאיבוד כל הנפח וחוזר חלילה.
הסיבוכים ותופעות הלוואי להזרקת חומצה היאלורונית הם נדירים וכוללים נפיחות יתר למשך כ-48 שעות, גושים קטנים שחולפים בתוך כשבוע וסימנים כחולים (המטומה תת עורית), שעלולה להמשך עד שבוע מההזרקה. ניתן להסתיר את הסימנים האלה על ידי מייק-אפ מתאים. במידה שהתוצאה המושגת אינה משביעה את רצון המטופלת ניתן כמובן להשתמש באנזים היאלרוני דאז להמסת החומצה ההיאלרונית.
2. הזרקת שומן עצמוני. זוהי הדרך השנייה לעיבוי השפה העליונה. הפעולה הזו היא פעולה כירורגית זעירה המחייבת הרדמה מקומית או כללית ותנאים סטריליים. השומן נשאב מאזור תורם בגוף עובר עיבוד ליצירת מוצר הנקרא Nano fat (שומן נוזלי) ומוזרק לשפה העליונה.
באופן עקרוני מדובר בהשתלה, השומן אמור לעבור תהליך של קליטה במקום המוזרק ואמור להישאר שם לנצח. בדרך כלל לפחות מנסיוני האישי השומן נספג רובו ככולו בתוך שנה עד שנתיים.
סיבוכי הזרקת השומן הם נדירים ביותר במיוחד לאור העובדה שמבוצעת הזרקת שומן לשפה העליונה ולאזורים נוספים כחלק מפרוצדורה ניתוחית אחרת או נוספת בפנים כגון ניתוח עפעפיים או הרמה מלאה של הפנים.
לסיכום, נשים צעירות עם שפתיים דקות או מבוגרות ששפתותיהן איבדו מנפחן יכולות להנות מהזרקות ולקבל שפתיים עבות יותר, מבלי לוותר על מראה טבעי ועדין.
*פורסם באתר Ynet – בריאות, טיפוח ויופי
