אחת התופעות הנפוצות במרפאתי היא חברות או גיסות או אחיות הבאות יחד לייעוץ קוסמטי, כל אחת עבור עצמה.
זה יכול להיות ממש נחמד. הסברים קצרים (פעם אחת במקום פעמיים), הסבר משותף על הפסקת עישון או הפסקת טבליות כורכום (גורמות לדימום קליל אבל בלתי פוסק לכל אורך הניתוח) ועוד.
המצב נסבל יותר כאשר שתי המתייעצות שונות זו מזו בגיל או חפצות בטיפולים אחרים לגמרי. בזמן שהראשונה בת ה־50, מוטרדת נניח מצווארה שנשמט ומזוויות הפה שצונחות להן, תמתין גיסתה בת ה־38, הנשואה לאחיה, בסבלנות יחסית עד שתקבל הסבר על ניתוח להרמת השדיים.
הצרות מתחילות כשבאות שתי חברות בנות גיל דומה המבקשות פתרון לאותה בעיה אך זקוקות לאחר בדיקתי לטיפול שונה! לאחת מצב קל יותר והשנייה זקוקה לטיפול מורכב ויקר או לניתוח "גדול" יותר. פה נשלפות הסכינים והאמוציות נוסקות לשמיים.
בדרך כלל זוגות נשים אלה לא מסכימות להיבדק בנפרד וחוסר הגבולות שביניהן מדרדר את כולנו לדיון תלת־ראשי סבוך וטעון.
והנה דוגמה: שתי אחיות בנות כ־40 המבקשות ניתוח לתיקון השדיים שצנחו. נניח שאחת האחיות, שהיא המבוגרת יותר, היא גם רזה, מקפידה על ספורט ובריאותנית ("נו בטח, יש לה זמן וכסף, דוקטור!") ויש לה חזה מעט מרוקן וממש־ממש כמעט לא נפול, המצריך "רק" ניתוח פשוט להגדלת שדיים.
תארו לעצמכם כמה המצב הזה נהיה נורא עד בלתי אפשרי כשהאחות השנייה תתבשר שאצלה נדרש ניתוח להקטנה ולהרמת שדיים אבל ללא צורך במשתלי סיליקון.
זעקת האחות "המקופחת" עלולה להגיע לשמיים וזה עוד בשלב הייעוץ. בשלב הזה נדרשת ממני ומצוות המרפאה לוליינות אינטלקטואלית ורגישות עצומה. הכל מסתיים בטוב כאשר השתיים עוברות לבסוף שני ניתוחים שונים, כל אחת לעצמה ושתיהן אחת למען השנייה.
עכשיו תתארו לעצמכם ששתי גיסות/אחיות/חברות, בנות גיל דומה, עוברות בצמידות תאריכים, ניתוח זהה, להרמת פנים.
אפילו איינשטיין שהמציא כידוע את תורת היחסות לא יוכל לטפל בכל ההשוואות, היחסויות ההדדיות והמרובות של זמן ומסה ואי־השוויוניים הכרוכים בהשוואות האין־סופיות ששתי המנותחות מעבירות את עצמן ואותי במצב מורכב זה.
כל המטופלות (באופן טבעי, צפוי ומתקבל על הדעת) עוסקות בתקופת ההחלמה בכל פרטי הניתוח. במיוחד בניתוח מורכב כמו הרמת פנים. עכשיו תוסיפו לזה גם עיסוק אחר כל ההבדלים בין האחת לשנייה! דמיינו כמה קשה זה להחלים מניתוח, ובמקום להתמסר רק לניתוח שלך ולהיות מרוכזת בך עצמך את גם עמוק במחקר השוואתי לאחותך או לחברתך מזה 30 שנה.
באופן לא נשלט מתבצעת השוואה בין הנפיחויות, אזורי הכאב, החתכים הניתוחיים ועוד־ועוד. לאחת הנפיחויות בולטות דווקא בצוואר לעומת חברתה, שאצלה מופיע אודם מסביב לעפעפיים.
אחרי הבנת ההבדלים מתחיל כמובן הניסיון להבין מה עדיף ולמי עדיף ומה לעזאזל הסיבה לכל הבדל והבדל כזה או אחר. האם המנתח התאמץ יותר אצלך מאשר אצלי? הרי שילמנו אותו דבר! למה הניתוח שלי ארך חצי שעה פחות? אצלי השקיעו פחות? אולי העור שלך לא טוב?
המצב נהיה עוד יותר גרוע אם חלילה לאחת מהן יצא "מראה מושלם" כפי שהתקבל כשעתיים אחרי הניתוח, בעוד השנייה צריכה, כמו תמיד (מאז שהן בנות חמש), להמתין בסבלנות ולהתאפק יותר.
אני קורא לשתיהן לפגישה משותפת אחרונה. מסביר להן ברחל בתנו הקטנה שלא כל בני האדם זהים הם, גם אם אלו אחיות או גיסות או חברות הכי טובות שעברו במועדים סמוכים את אותו ניתוח. מה שקובע זה איך זה יוצא בסוף. הסוף הוא רק בתום תקופת ההחלמה הספציפית לכל מנותחת ולכל ניתוח, והסוף תמיד חייב להיות בהשוואה לנקודת ההתחלה.
אנו המנתחים הפלסטיים שמחים לנתח זוגות ואפילו שלוש חברות וארבע אחיות (כבר קרה לי), אבל יש לזכור ‑ כל אחת היא עולם שונה, גוף אחר וגם ניתוח נפרד. לכל אחת החלמה ותוצאה סופית המיוחדות לה.
