דברים שניסיתי להסביר בסדנת יוגה

חבר שלי קורא את המדור בקפידה, ואז מתקשר אליי ומגחך. הוא בחור נאה, אם כי גם בו נתנה שן הזמן את אותותיה. פה ושם זרקה שיבה, כרס קטנטנה, קמט פה וקמט שם, כבר בן 57, כמו כולם. "מה עוד אפשר לכתוב על כירורגיה קוסמטית", הוא מקשה. "מהיכן אתה ממציא עוד נושאים מראשך הקודח?" הטלפון שלו מוצא אותי במיטה, באישון לילה. 

אני בסדנת יוגה אי שם. מתרגל. סביבי בנות יוגיסטיות. גם כמה בנים. הם המיעוט.

המתרגלות, רובן רזות, גמישות, תמירות. עומדות על רגל אחת ומתרכזות. יציבות יותר ממני על שתיים. השמועה על נוכחותו של מנתח פלסטי בסדנה מתפשטת במהירות. "מה לך העבודה הזו?" הן שואלות. מנתח פלסטי ויוגה, עולמות זרים, לא מתחברים. "בוטוקס ויוגה מה הקשר?" הן שואלות. "לא כל שכן הגדלת שדיים…"  "האמת", אני עונה, "לא הרבה. אבל גם לא מעט!" 

ראשית לחוכמת הגוף היא היוגה. מי שחושבת שיוגה זו דת, כת, פילוסופיה או שלוות נפש, איננה ביוגה שלי. היוגה שלי עוסקת בתרגול. עבודה סיזיפית. ניסיון אין־סופי להתגמש. להימתח. הזיעה קולחת כמים. זיעה מלוחה כמי ים סוף. הדיבר השני לחוכמת הגוף הוא התזונה. רזה זה צעיר ויפה. בתום יום תרגול, הגוף צועק למנוחה. השינה חוטפת אותי בסוף התרגול, למחוזות הנפש הסוערת. ובכל זאת, בהיחבא, מבלי להודות השאלות צצות. הבנות מפלסות דרכן אליי בהפסקות ומתעניינות, כלאחר יד, לא ברצינות, "לא שאני אעשה משהו" הן מדגישות, סתם סקרנות.

"תגיד דוקטור, תסתכל עליי, אני מתרגלת עד כלות. אבל העפעפיים צונחים. קמטי הרזון סביב הפה מדגישים את הגיל. אני כבר בת 47, מפטירה ג' ואני 48 אומרת לי א' המדריכה, הגורו. התלמידות הצעירות כאן כל כך יפות. פניהן ללא קמט, גופן מוצק, מהודק, ללא שיפולי הבטן, והצלקת הקיסרית שהותירה מדרגה. מתנה שנחרטה בגוף משלוש הלידות. השחורים מתחת לעיניים הורגים אותי מוסיפה ר'. האמן לי אני ישנה היטב. מקדימה לנום, משכימה קום. מברכת את השמש בטרם זרחה, מדי יום".

"מה הקשר", אני צוחק. "היוגה היא אמנם מעיין הנעורים", אני אומר להן. התרגול מנסה להשיב לגופנו את הגמישות שתינוקות ניחנו בהם באופן טבעי. היוגה (כמו כל תרגול גופני אחר), היא החלק החשוב ביותר בניסיון שלנו להרגיש טוב יותר בכל גיל. להתמודד עם בגידת הגוף, תהליך המכונה הזדקנות. השילוב של "איך אני מרגישה" ו"איך אני נראית" הוא בלתי נפרד. אין לו גבול. אם נשים היו שואלות אותי במה להשקיע את כספן קודם, בתרגול יוגה, פילאטיס, ספורט ותזונה או בחומרי מילוי ובוטוקס, התשובה חד־משמעית. הטיפולים האסתטיים צריכים לבוא אחרי. לו רק כולנו הקפדנו על הסדר הזה.

ועדיין ככלות הכל, גם התרגול הגופני והרוחני אינם עוצרים את תהליך ההתבגרות של הגוף. בסביבות שנות ה־40 שלהן מוצאות עצמן נשים רבות עוסקות בטיפולים לשימור המראה הצעיר. ואני אומר, אם אפשר גם יוגה וגם חומרי מילוי, הרי זה משובח.