האם מעיין הנעורים נובע מנתינה וממעשים טובים?
מחקר מדעי שפורסם לא מזמן רומז שאולי כן.
המחקר, שפורסם באתר המאמרים האקדמיים journalFrontiers, מדווח שאנשים שתורמים לצדקה ופועלים למען הזולת הגבירו את ייצור האוקסיטוצין בגופם – הורמון שמשפר את מצב הרוח ופעילותו קשורה ברבייה, ועד כה נחשב לכזה שרמתו פוחתת עם הגיל.
במחקר החדש והמרתק, נמצא בפעם הראשונה קשר בין נדיבות ונתינה, ובין רמות אוקסיטוצין אצל אנשים מבוגרים.
״בעבר כבר הוכחנו שיש קשר בין מידת הנדיבות והאדיבות של אנשים, מה שמכונה התנהגות פרו-חברתית, ובין השחרור של אוקסיטוצין בגוף״, אמר אחד מכותבי המחקר, פול זק, מאוניברסיטת Claremont Graduate. ״אנשים מבוגרים מקדישים יותר זמן להתנדבות ותורמים יותר לצדקה מאשר אנשים צעירים, אז רצינו לבדוק אם יש בסיס נוירו-כימי להתנהגות הזאת״.
המחקר כלל 100 אנשים בני 18 עד 99, שצפו בסרטון על ילד חולה סרטן. החוקרים השוו את רמות האוקסיטוצין בדמם של משתתפי המחקר לפני ואחרי שהם צפו בסרטון.
לאחר הצפייה, המשתתפים קיבלו אפשרות לתרום לארגון הצדקה למלחמה בסרטן שהפיק את הסרטון. התוצאות הראו שאלה שבדמם נמצאו הרמות הגבוהות ביותר של הורמון אוקסיטוצין היו גם אלה שהייתה להם נטייה חזקה יותר לתרום. רבים מאותם נחקרים גם היו מבוגרים יותר.
זק אומר שהמחקר הזה הוכיח בפעם הראשונה שיש קשר בין נתינה ובין עלייה ברמות האוקסיטוצין אצל אנשים מבוגרים יותר.
״מה שהפתיע אותנו היה עוצמת הקשר בין המעשים הטובים והשחרור של רמות גבוהות יותר של אוקסיטוצין״, אמר זק. ״הקשר כל כך חזק אצל אנשים מבוגרים. זאת באמת אחת התוצאות הכי חד משמעיות שראיתי ב-20 השנים שלי במעבדה״.
זק הוסיף שהוא רצה לעשות את המחקר הזה, כי במשך שנים צפה בהשפעה שיש לאוקסיטוצין על אנשים צעירים יותר. עד כה, היה ידוע שרמות ההורמון עולות בתגובה להתנהגות פרו-חברתית של אנשים צעירים. זק רצה לבדוק אם זה יכול לקרות גם אצל אנשים מבוגרים.
ואכן, החוקרים מצאו שאנשים שעושים טוב ונותנים לזולת, חווים אושר לתקופות ארוכות יותר.
״אגב, האנשים המאושרים ביותר גם חיים יותר שנים״, הוא הוסיף.
מאחר שהאוקסיטוצין קשור ברבייה, ההנחה ארוכת השנים הייתה שככל שאנחנו מתבגרים, כך רמתו הולכת ופוחתת. אבל עכשיו, יש הוכחה לכך שהייצור שלו מושפע גם מגורמים שלא קשורים לרבייה.
מה המשמעות של כל זה לאנשים מבוגרים?
אז מה זה אומר, שעכשיו כל מי שעבר את גיל 50 צריכים לרוץ להצטרף לאיזה ארגון צדקה ולהתחיל להתנדב? אולי.
פרופסור סאנאם חאפיז – נוירופסיכולוגית מאוניברסיטת קולומביה – אמרה שהמחקר הפתיע אותה, אחרי שבמשך שנים האמינה שייצור האוקסיטוצין יורד ככל שאנחנו מתבגרים.
לדעתה, אלה חדשות טובות שיש להן פוטנציאל לשפר את החיים שלנו, גם פיזית וגם מנטלית, בגילאים מבוגרים יותר.
״זאת נבואה שמגשימה את עצמה״, אמרה חאפיז. ״אנחנו עושים משהו טוב וזה גורם לנו להרגיש טוב, אז אנחנו עושים עוד טוב ומרגישים עוד יותר טוב״.
אז האם כל זה אומר שמעשים טובים כבר מגיל צעיר – או מעשים טובים בגילאים מבוגרים יותר – יכולים לעזור לנו לחיות יותר זמן ובאיכות חיים גבוהה יותר?
זה בדיוק מה שזק והחוקרים האחרים רוצים לגלות. לשם כך, הם הקימו את חברת Immersion, שמטרתה להיעזר במכשור לביש (אביזרים אלקטרוניים שאפשר לשאת אותם על הגוף) כדי לעזור לעקוב אחרי רמות אוקסיטוצין והטריגרים שגורמים להם להשתחרר בגוף.
מה אפשר לעשות עכשיו?
בינתיים, זק אמר שכולם – לא משנה בני כמה הם ומאיזה רקע חברתי הם מגיעים – יכולים לעשות משהו כבר עכשיו.
אם אתם לא מהסוג שמתנדב או מצטרף לפעילות של ארגוני צדקה, עדיין לא אבדה התקווה.
זק מספר שלפני כמה שנים, הוא התחיל להגיד שלום לאנשים שעמדו איתו במעלית. ״חיוך או ׳הי׳ יכולים לשפר את היום שלנו ושל האנשים שאליהם חייכנו או שאותם ברכנו לשלום״, הוא אומר.
ואם אתם נוטים להרגיש נבוכים כשאתם בסיטואציות חברתיות, זק מציע שתנסו להצטרף לפעילויות קבוצתיות כמו התעמלות או חוגים, או כל פעילות שתציב אתכם בסביבה קבוצתית שמחה.
לפי המחקר, ייצור האוקסיטוצין בגופכם אמור לגבור בהדרגה.
״העניין העיקרי הוא שכל אדם יכול לעשות את זה״, סיכם זק.
