במדור הקודם עסקנו בהתפתחות בלתי תקינה של שדיים אצל נערות והשפעתה על גיל הנעורים מבחינה חברתית ופסיכולוגית. הפעם נקדיש את הדיון לשני מצבים הרלוונטיים למתבגרים הבנים: התפתחות יתר של השדיים והצטברות שומן מותני.
גיל הנעורים מתאפיין אצל הבנים בהתחלת שיעור גברי על פני הגוף, באזור אברי המין ובפנים. באותו זמן מתחילה גם צמיחה של האשכים המפרישים טסטוסטרון והופכים את ההתפתחות הזכרית לדומיננטית.
ישנם נערים שאצלם מתרחשת תופעת גדילת שדיים מואצת וחריגה שאינה מתאימה למינם. מצב רפואי זה של התפתחות יתר של שד אחד או שני השדיים בנער מתבגר נקרא גינקומסטיה. הרקע הרפואי לתופעה זו עלול להיות חוסר איזון הורמונלי, בעיה בהתפתחות האשכים או הפרעה אנדוקרינולוגית אחרת. לעיתים גדילת השדיים היא רק חלק מתופעה כללית של השמנת יתר.
גדילת השדיים אצל נערים מתבגרים מלווה בעוגמת נפש רבה ומקשה מאוד על התפתחות הדימוי העצמי והשתלבותו החברתית של הנער. בנים אלו נמנעים משיעורי ספורט ומכל פעילות אשר מחייבת לבישת חולצה הדוקה או בגד ים. אצל רבים מהבנים התופעה הפיכה ויכולה לחלוף כלעומת שבאה, אך במקרים אחרים גדילת השדיים מחייבת התערבות ניתוחית לשם הקטנתם.
ההמלצה החשובה ביותר היא להיוועץ עם מומחה לרפואת מתבגרים ונוער – בדרך כלל רופא ילדים עם התמחות באנדוקרינולוגיה. רופאים אלו ישלחו את הנער, בתום בדיקה גופנית, גם לבדיקות דם, שמטרתן חיפוש אחר בעיה אנדוקרינולוגית. בכל מקרה שתתגלה בעיה כזו, ניתן יהיה לתת טיפול מתאים, בטרם תישקל התערבות כירורגית כלשהי.
הבעיות האנדוקרינולוגיות הן נדירות והן מסבירות את מיעוטם של המקרים של גדילת שדיים אצל נערים מתבגרים. במקרים בהם רקמת השד מורכבת משומן, הפתרון הניתוחי הוא שאיבת שומן פשוטה. במקרים בהם רקמת השד צפופה יותר ואינה ניתנת לשאיבה, תידרש הוצאת רקמת השד בכירורגיה קלאסית דרך חתך שמבוצע צמוד לעטרה. מנתח פלסטי מיומן יידע להמליץ על השיטה המתאימה לנער ולהסביר מה הם היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות.
בעיה נוספת האופיינית לבנים היא הצטברות שומן מותני. במקרים אלה המותניים מתעגלים ומקבלים מראה האופייני לנשים. הצטברות שומן מותני עלולה להיווצר גם אצל בנים העוסקים בספורט, ובמיוחד אצל אלו שיורדים במשקל ועוסקים בחיטוב שרירים. במקרים בהם הקפדה על תזונה ופעילות גופנית אינן מועילות, הפתרון המהיר והפשוט ביותר הוא שאיבת שומן או הקפאת שומן במותניים. מדובר בהליכים פשוטים אותם ניתן לבצע בהרדמה מקומית (שאיבת שומן) או ללא הרדמה (הקפאת שומן) והתוצאות בדרך כלל מצוינות.
כמו בטור הקודם, גם בעניין הבנים, המלצתי להורים היא להבין את הילדים, להאזין להם ולהיות ערים למצוקתם. במידה והם נמנעים מחשיפת הגוף או מפעילות חברתית, זו התוויה ברורה לגשת לבדיקת רופא לרפואת מתבגרים. הרופא יאבחן אם הילד זקוק לטיפול תרופתי או ניתוחי, או שאינו זקוק לטיפול כלל.
