לאחרונה קיבלתי מספר פניות ממשרדי עורכי דין בבקשה לתת חוות דעת מומחה כנגד חבריי למקצוע בגין רשלנות רפואית. פניות כאלה נוחתות מדי פעם על שולחנם של חבריי ושלי ואינן יוצאות דופן.
בניגוד לחשיבה המקובלת, ברגיל, אינני מסרב אוטומטית לכתוב. אין גילדה של רופאים המגוננים זה על זה. כשאני מקבל פנייה כזו, התנאי שלי הוא שאבדוק את המטופלת, ללא התחייבות מצידי, ולאחר הבדיקה אקבל החלטה ואביע דעתי בעניין השתלשלות המקרה. אני לא קובע שיש רשלנות, מילה זו שמורה להחלטת בית המשפט. אני מחווה דעה אובייקטיבית ככל הניתן, על הניתוח, שיקולי המנתח, הביצוע והתוצאות.
החידוש לאחרונה הוא בכך שכל שש הפניות האחרונות שהגיעו אלי מעורכי דין בחודשיים האחרונים, עסקו בניתוחי הקטנת שדיים מסיבות רפואיות.
פטרת, זיעה ובעיות בעמוד השדרה
ניתוחי שדיים בהתוויה רפואית ניתן לקבל ובצדק, במסגרת השירות הציבורי, או על חשבון הביטוחים המשלימים, רק כאשר השדיים גדולים במיוחד ומכבידים על עמוד השדרה הצווארי או הכתפיים. בנוסף, שדיים גדולים לעיתים קרובות מונעים אפשרות לביצוע פעילות ספורט או כל תנועה חופשית. קיימת גם בעיה של הצטברות זיעה, פטרת ותפרחות עוריות באזורי השד שנוגעים בבטן. אלו סיבות טובות ונכונות לביצוע ניתוח להקטנת חזה ונשים אלו זכאיות לקבל את הניתוח ללא תשלום.
אלא שהבעיה מתחילה כאשר נשים אלו אינן מבינות או אינן מקבלות הסבר מספק על הניתוח ותוצאותיו. רבות מהן סובלות גם ממשקל יתר, חלקן מעשנות, אחרות מצויות בכושר גופני לקוי ומעל הכול – איכות העור של השדיים ואספקת הדם לרקמות השד שלהן ירודה. עקב משקלו הרב של השד, הריונות והנקות, עור השדיים עובר התרופפות, מתיחה ופגיעה באספקת הדם, בעיקר בהחזר הוורידי מהעור. בהתאם גם עמידות הרקמות שלהן להחלמה מהניתוח להקטנה היא ירודה והסיכון הניתוחי אצלן מוגבר.
בניתוח הקטנת שדיים ענקיים נוטלים המנתח והמנותחת סיכון משותף לסיבוכים. עוד לפני שדנים בסיבוכים, יש להבין שניתוח הקטנת שדיים מחייב תמיד צלקות מרובות. תמיד תיוותר אסימטריה קלה בחזה אם הייתה כזו קודם. עלולה גם להיגרם פגיעה קבועה בתחושה בפטמה והעטרות אינן תמיד סימטריות, לא בצורתן ולא במיקומן בבית החזה. השדיים הגדולים הם איבר רגיש, העלול לצנוח שוב, העור לא תמיד מאפשר שד זקוף כמו לפני שנים. השמנה, עישון, סוכרת ומצבים רפואיים נוספים, מסכנים עוד יותר את ההחלמה.
סיבוכים אפשריים מהניתוח: נמק, זיהומים וגושים
הסיבוכים מניתוח להקטנת שד כוללים: נמק, פעירת צלקות, זיהום והיוותרות גושים נוקשים של רקמת השד או השומן הנותרים לאחר ההקטנה. את כל אלה חייבות המנותחות להבין, לקרוא בעיון את דף ההסכמה ולהחליט שהסיכון שווה את הסיכוי. המנתח פועל עבורן במטרה להצליח. הסיבוכים הם נדירים אמנם אבל אינם מעידים על רשלנות בביצוע הניתוח. מי שאינה מוכנה לקחת שום סיכון או לא מבינה שייתכן סיבוך, מומלץ לה לחשב מסלול מחדש.
כאן אציין שחוות דעת נגד פלסטיקאים נכתבת על ידי פלסטיקאי קולגה. בעבר כתב את חוות דעת אלו פלסטיקאי, פרופסור בדימוס, אלא שהוא פרש מכתיבתו הסדרתית והיום נדרשים יתר חברי האיגוד להצטרף למשימה. זו לא עמדה נעימה לנו, המנתחים, אבל עלינו לבדוק מטופלות שאינן מרוצות ולענות להן ביושר – האם יש מקום לתביעה נגד המנתח. לא כל סיבוך ואפילו לא כל ניתוח בלתי מוצלח הוא ניתוח רשלני. התרשלות רופאים היא נדירה וקיצונית. בהקטנת שדיים, רשלנות היא במקרים בהם המנתח אינו מטפל בסיבוכים מאוחרים כמו נמק, במקרים בהם הוא מתעלם מסיבוך מיידי ולאו דווקא במקרים בהם נגרם חלילה סיבוך.
הרופאים מנסים כבר שנים להציע חוק פיצוי או בוררות חובה אשר יאפשרו כתיבת חוות דעת אובייקטיביות ומשוללות פניות, כמו בתאונות דרכים. כשבתי המשפט הנוהגים בדרך כלל לטובת הנשים ש"נפגעו״ מקבלים מהתביעה ומההגנה חוות דעת קיצוניות בגרסתן ההפוכה, הם ממנים מומחה מטעמם. זו גם דרך ראויה להתנהל. הרופא שעורך את חוות הדעת משאיר למתדיינים את שאלת הרשלנות ויכול לקבוע בחופשיות מה דעתו על שיקולי המנתח, ביצוע המנתח והתוצאה.
המסר העיקרי שלי הוא שלא כל ניתוח שלא צלח מקורו ברשלנות של המנתח. ישנן עוד סיבות אובייקטיביות ל"כשלון הניתוחי״, או לאי שביעות המטופלת. המנותחות להקטנת שדיים צריכות לקחת אחראיות ולדעת להחליט היטב האם הן לוקחות על עצמן את הסיכון ומבינות אותו. הפתרון אינו תמיד בחיפוש אשמים.
מרביתם המכריע של ניתוחי השד מצליחים מאוד. אלה שאינם מוצלחים או מיטביים או משביעי רצון המנותחת, יכולים להיות מושלמים בהליך ניתוחי נוסף. האיש המתאים לניתוח המשלים הוא בדרך כלל המנתח הראשוני בעצמו.
ניתוחי הקטנת השדיים הרפואיים מעניקים למרביתן המוחלטת של הנשים תוצאה מצוינת ואיכות חיים משופרת ומשמחת.
בהצלחה ובריאות לכל המנותחות והמנתחות.
*פורסם באתר Ynet – בריאות, טיפוח ויופי
