יצאנו לפני כמה ימים אבל נראה שאנו במרחק של שנים רבות ומאות אלפי קילומטרים מהבית, אנחנו במקסיקו. השארנו מאחור את הארץ שלנו עם כל הרעש וההמולה ואחרי טיסות ונסיעות שנמשכו כמעט יומיים, הגענו לבית החולים על שם ד"ר חוסה הארו בעיירה פרסניו שבמקסיקו.
העיירה פרסניו נמצאת בלב המדבר, מרחק שמונה שעות נסיעה ממקסיקו סיטי. ביה"ח נקרא על שם רופא שהגיע במאה הקודמת לעיירת כורי הכסף, שם נחפר מכרה הכסף הראשון בעולם בשנת 1550. בימי גדולתה משכה פרסניו פועלים שעבדו בכריית כסף, סוחרים, צורפים ובעלי מלאכה אחרים, ורבים שהתפרנסו משלל המרכיבים של תעשיית כריית ועיבוד הכסף. רבים התעשרו. כריית הכסף הסתיימה לפני שנים רבות. הילידים, צאצאי האינדיאנים, נותרו ברובם עד היום עובדים קשי־יום, חלקם עניים מרודים.
אנו, קבוצת מנתחים פלסטיים מישראל וממקסיקו יצאנו לפרסניו בחיפוש אחר אוצר שונה לגמרי. חיפשנו אוצר לנפשנו. ראינו פה הזדמנות למיצוי עצמי ולנתינה מעומק הנשמה. הגענו לפה עם חברנו הפלסטיקאי ד"ר ראול אספרסה, בן המקום.
ד"ר אספרסה, שסיים לימודי רפואה במקסיקו עם התמחות בכירורגיה כללית, הגיע ארצה וסיים עוד מסלול של שש שנות התמחות בכירורגיה פלסטית בהדסה ירושלים. אבל כאן לא תם הקשר של האיש המקסים הזה לישראל. הוא נישא למעיין, ישראלית אסלית, והיום הוא אחד משלנו. ד"ר אספרסה, שאביו היה רופא ומנהל בית חולים בפרסניו, חיבר אותי למומחה מקומי שהתמחה בניתוחי פה ולסת. הרופא המקומי, הוא למעשה המנתח היחיד שביצע ניתוחי חך ושפה שסועים והאחראי הבלעדי על ניתוחי החך והשפה השסועים לילדי המקום ולכל ילדי האזור.
פרופ' וינקלר והתינוק עמנואל לפני (על המסך) ואחרי | צילום: דורון קופרשטיין
יחד עם הצוות המקומי היינו כעשרים רופאים. חמישה מרדימים בכירים ומתמחים מקומיים בהרדמה, שלושה מנתחי פה ולסת מקומיים, מלווים במתמחים שלהם – וכמובן אנחנו, הצוות הישראלי שכלל שני רופאים מקסיקנים – ד"ר אלחנדרו מדינה וד"ר ראול אספרסה ואת ד"ר נמרוד פרבר, ד"ר שרונה צ'רניאק, שיחד עם ד"ר נועם ארמון, מומחה בכירורגיה פלסטית מהדסה ועמו ד"ר יאיר שחר, היינו כולנו יחד כוח המשימה האמון על השאיפה לבצע שישה ניתוחים גדולים ביום.
על חששות ותקווה
בתום קבלת פנים קצרצרה מחוץ לבית החולים, נכנסנו פנימה וצעדנו לכיוון מרפאת הילדים, שם חיכו לנו בשקט מוחלט, באולם המתנה רחב ידיים, כ־25 ילדים, כולם היו מלווים במשפחותיהם. הילדים הגדולים שיחקו עם עצמם או עם אחיהם על הרצפה והתינוקות היו ישובים בזרועותיהן של האמהות – כולם שלחו לעברנו מבט.
בכל פעם כזו מחדש אני מנסה לפענח את המבטים האלה. אולי מדובר במבטי אימה, אולי במבטי תקווה מהולה בתחנונים. את דמעות האושר והתודה נזכה ונראה רק בימים הבאים, אחרי שנסיים לנתח את הילדים.
בבוקר הראשון, נביט אל פי הילדים עם פנס, נצלם ונקבע יחד מהי הבעיה שממנה הם סובלים. זו הבדיקה הגורלית ביותר עבורם. שעות אחר כך, בישיבה לילית, נתבונן שוב על כל הצילומים ונחשוב כיצד ובעיקר מתי והאם נוכל לנתח אותם באותו שבוע קצר בבית החולים המקומי.
המקרים שהכינו לנו המארחים היו מאתגרים. מצאנו קבוצת ילדים עם שסעים רחבים במיוחד של החך והשפתיים. בין השאר היו שם ילדים עם שסעים דו־צדדיים והיו גם כאלו שנותחו כבר בעבר אבל נזקקו לניתוחים נוספים. קשה היה לפספס את העובדה שלמרבית הילדים היו אם, אב או שניהם שעברו ניתוח לתיקון חך או שפה שסועים בעבר.
ביום למחרת ובמשך כל השבוע, עבדנו כמו ילידי המקום הקדומים, הכורים. כשמנורת מצח על ראשנו, מצוידים בכלי עבודה מיוחדים, חפרנו ותפרנו, וסגרנו רקמות רכות, בתוך השפתיים והחך השסועים של ילדי המקום, כתף אל כתף עם הצוותים המקומיים מהבוקר ועד הלילה.
אי־אפשר לתאר במילים את הסיפוק. שוב ושוב, למשך שעות ארוכות עד שעצמנו עיניים בכל לילה, שיחזרנו בראש את הניתוחים ונזכרנו בערגה על מה חלמנו, בימים שבהם קיווינו בכל ליבנו שנתקבל לבית הספר לרפואה. לאן רצינו להגיע בשנים הארוכות שלנו כסטודנטים לרפואה וכמתמחים בכירורגיה פלסטית. המקום הזה שבו היינו – היווה את מקור ההשראה של כל אחד מאיתנו.
הרגשנו שאנו בני ובנות מזל, עשינו דברים טובים. ההישג המקצועי והסיפוק הגדול ביותר מבחינתנו היה שיתוף הפעולה המרגש שנוצר בינינו לבין רופאי המקום. הרופאים המרדימים אשר קיבלו מאיתנו, למשל, עוד טיפ באשר לדרכים לקבע את צינור ההנשמה.
היום הראשון לניתוחים היה הססני, ביישני וחשדני כרגיל. כבר צברנו ניסיון בנסיעות כאלה ואנו באים אליהן בצניעות המרבית ועל קצות האצבעות. אחרי יום הניתוחים השני הצוותים היו מעורבים, מקומי עם ישראלית ומקומית עם מנתח מהארץ. זו הייתה חגיגה של טיפול מסור וחילופי ידע ברמה החברית והכי כיפית שאפשר לחלום עליה.
סיימנו את השבוע בתחושת התעלות, השארנו שם ילדים מתוקנים, הורים אסירי תודה והכי חשוב – רופאים שהפכו חברים. עמיתים שמהם למדנו ולהם תרמנו באופן הפשוט ביותר של המילה.
לבסוף, אתם ודאי שואלים מה בדבר הקשר בין שחזורי שפה וחך שסועים לכירורגיה קוסמטית. והנה התשובה: ברזומה של רופא טוב יש התנסויות כירורגיות שונות ולא רק קוסמטיות. למשל, ידידי הצעיר ד"ר יאיר שחר, הנמצא בסוף שנות התמחותו בכירורגיה פלסטית וקוסמטית. הוא טיפס ועלה בשבוע הזה עוד שלב מאתגר במסלול התמחותו הנמשך שש שנים. בעתיד כשהבנות שלי וחברותיהן תחפשנה רופא מסור, רציני ומקצועי שיעניק להן טיפול קוסמטי, אני אמליץ להן לפנות אליו ואל עמיתיו הפלסטיקאים. הם אלו שקיבלו הכשרה ראויה, למדו ועמלו והפכו מומחים בכירורגיה פלסטית ואסתטית בדרך היחידה הראויה לשמה. •
