צלקות בעור: כל השיטות הרפואיות לטשטוש או העלמה

צלקות נחשבות לאחד הסיבוכים השכיחים ביותר ברפואה. כשאומרים צלקת, מתכוונים לסימן ויזואלי על העור באזור שסבל מטראומה מקומית בעקבות חתך, כוויה או ניתוח. לרקמה הצלקתית מראה שונה מזה של העור הסמוך לאזור הצלקת. העור באזור המצולק הוא בדרך כלל עבה וגס יותר, והוא בעל גוון כהה יותר מגוון העור. לעיתים קרובות מטופלים יתלוננו גם על גרד באזור הצלקת או כאב מתמשך.

היווצרות צלקת היא תגובה פיזיולוגית לרקמה פגועה וניסיון של הגוף להחזיר את שלמות הרקמה וחוזקה. בנסיבות רגילות, חולפים כשישה שבועות עד שרקמת הצלקת מקבלת כ-80% מעוצמת העור המלאה, וכשנה עד שהצלקת משלימה את הבשלתה. במהלך כל אותה תקופה תאי צלקת מקיימים אינטראקציה על מנת לייצר שינויים ביולוגיים המעניקים לצלקת הסופית את המאפיינים המיוחדים שלה.

מראה הצלקת נובע מהפרשת יתר של חומרי הדבקה שמפריש הגוף לאחר פציעה. הרצון של הגוף הוא תמיד להגן על ידי כיסוי הפצע הפתוח, כדי למנוע חדירה של חיידקים לגוף. חומרי ההדבקה האלה, יחד עם הפרעה בהעברת קולגן לאזור הפגוע – הם אלה שיוצרים את מה שאנחנו רואים כצלקת.

צלקות נוטות להופיע יותר אצל אנשים עם גוון עור כהה ואצל אנשים שסובלים ממחלות גנטיות שקשורות לייצור הקולגן בגוף. צלקות, בעיקר הבולטות והפחות אסתטיות, יופיעו גם כתוצאה מטיפול מהיר או רשלני בתפירה של פצע כמו במקרים שבהם הטיפול הראשוני ניתן בשטח ללא תנאים סטריליים נאותים, וזה עלול לגרום לזיהום הפצע וכך לפגוע בתהליך הריפוי שלו.

אפשר לחלק את הצלקות לארבעה סוגים:

• רקמה צלקתית נורמלית: צלקת שעברה ריפוי מיטבי והיא כמעט בלתי נראית על העור.
• רקמה צלקתית אטרופית: מופיעה בדרך-כלל כאשר סיבי הקולגן והשרירים באזור נפגעו. המראה שלה שקוע ורקמת העור דקה ועדינה. בדרך-כלל מדובר בצלקות לאחר אקנה.
• רקמה צלקתית היפרטרופית: כאשר הצלקת גדולה, פחות אלסטית, מוגבהת, אדומה ורגישה או כואבת.
• צלקת קלואידית: כאשר הצלקת סגולה, קשה, רחבה יותר ומשגשגת עם הזמן, הרבה מעבר לגבולות האזור הפגוע, מהסיבה שהעור ממשיך לייצר סיבי קולגן לאזור הצלקת. לרוב יתלווה למצב זה גרד מקומי מעיק.

למרות שהצלקות שכיחות בכל חלקי הגוף, רוב הפניות לטיפול בהעלמה או בטשטוש של צלקות יגיעו מאנשים שמיקום הצלקת שלהם הוא באזור הפנים. מעבר לפגיעה האסתטית, צלקת במקום חשוף כל כך משפיעה לא אחת על הביטחון העצמי ועל המצב הנפשי, ומכאן נובע הרצון לתקן או להעלים את הצלקת עד כמה שאפשר.

ריפוי של צלקת מבוסס על שילוב של כמה טיפולים. הטיפול המיטבי בצלקת מתחיל בניסיון למנוע את התהוותה מיד אחרי הטראומה, הפציעה או הניתוח. במקרים רבים, טיפול ראשוני זה הוא שיקבע את סוג הצלקת שתיוותר על העור.

השיטות לטיפול בצלקות

חיתוך מחדש של הצלקת: לעיתים יעדיף הרופא המטפל בצלקת לפתוח את הפצע שיצר את הצלקת ולבצע את התפירה מחדש. הליך זה ייבחר אם התפירה הראשונית לא היתה טובה מספיק, בין אם בוצעה בתנאים קשים, או על-ידי גורם שאינו מיומן דיו. לאחר פתיחת האזור, יונחו יריעות סיליקון ובמידת הצורך יוזרקו סטרואידים – להחלמה מחודשת ויפה יותר של האזור הפגוע.

מתן טיפול אנטיביוטי: במקרה של צלקת עם זיהום. לאחר הטיפול האנטיביוטי יוחלט על המשך טיפול בהתאם למצב.

הזרקת סטרואידים: טיפול זה יגרום להפרעת תהליך הייצור של רקמות החיבור באזור המצולק, נסיגת הרקמה המצולקת, והתרככות רקמות העור באזור וריכוך קצוות הצלקת. תגובה טובה של העור תביא להקטנת הרקמה הצלקתית וריכוך המראה.

הזרקה של חומצה היאלרונית: למרות שהשימוש השכיח בחומצה היאלרונית הוא למילוי קמטים או אזורים שקועים בפנים, הזרקה מקומית שלו לצלקות מסוימות עשוי לשפר את המראה שלהן.

הזרקה של חומרים ביו סטימיולטורים: הזרקת חומרים המעודדים ייצור ביולוגי של יחידות הבניין של רקמת העור, קולגן ואלסטין, המעבים את בסיס הצלקת ומייצרים רקמת עור אחידה יותר למראה (מבוסס חומצה היאלורונית, קלציום או חומצה לקטית).

טיפול אימונומודולטורי: הזרקת חומר כימותרפי מיוחד לאזור הצלקת, במינונים זעירים, כדי לחסום את המנגנון החיסוני באזור הפגוע, במטרה למנוע שגשוג הצלקת.

חבישת לחץ: בדרך-כלל במקרים של צלקות נרחבות בכל הגוף, בעיקר אחרי כוויות. הלחץ על האזור הפגוע מונע שגשוש וגדילה של הצלקת. מומלץ להתחיל בטיפול בסמוך כמה שיותר להיווצרות הרקמה הצלקתית.

קריותרפיה: שימוש במחטי קור להזרקת חנקן נוזלי אל הרקמה המצולקת. טיפול זה גורם להרס של רקמת הצלקת, אולם מבלי להזיק לרקמות הבריאות שסביבה. כאשר הטיפול מצליח, הרקמה הצלקתית מתכווצת.

שימוש בלייזר: קיימים מספר טיפולים בלייזר, כאשר הרעיון המרכזי הוא לצמצם את זרימת הדם אל האזור המטופל, מה שמשפיע על הפחתת הגרד ואף על הפיכתן של צלקות אדמומיות לבהירות יותר. כמו כן ניתן לטפל ברכיב הפיגמנטי של הצלקת, בעומק או הגובה של הצלקת על ידי שיוף או עיבוי הקולגן אשר ישפר את הטקסטורה מסביב לצלקת.

ניתוח לתיקון צלקות: קיימות מספר אופציות ניתוחיות לתיקון או העלמה של צלקות. הליך כירורגי זה יכול להתבצע גם בצלקות ישנות, אולם לא ניתן להבטיח את התוצאה הסופית שתתקבל.

חשוב לציין שהצלחת הטיפול בצלקות יכול להגיע לכ-70-80 אחוז, אולם לא ניתן לחזות אילו מהטיפולים יועילו. לעיתים קרובות, ישולבו מספר טיפולים עד להגעה לתוצאה הרצויה.

*פורסם באתר Ynet – בריאות, טיפוח ויופי