בימים אלה מקבל הבוטוליניום טוקסין A כותרות מסוג חדש. יו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית, ד"ר מאיר כהן, פנה לשר הבריאות בבקשה לאסור על רופאי השיניים להזריק בוטוליניום טוקסין A (המוכר לכל בשמו המסחרי בוטוקס, מתוצרת אלרגן) לצרכים קוסמטיים.
כיוון שחלקים בציבור סבורים שמדובר בוויכוח על כסף ועל חלוקת רווחים ברצוני להבהיר מעט את הסוגיה. ראשית יש לומר בהגינות כי יש פה בהחלט גם ויכוח על כסף. הזרקת בוטוקס וחומרי מילוי היא חלק נכבד מפרנסתם של המנתחים הפלסטיים ברפואה הפרטית. אבל 200 הפלסטיקאים המומחים בישראל יודעים שגם אם כולנו נזריק יום ולילה בוטוקס – איננו יכולים לספק את צורכי השוק. אנחנו מתקוממים כי יש לנו אג’נדה נוספת, דאגה כנה וחשובה: שמירה על איכות המקצוע! המאבק של איגוד המנתחים הפלסטיים והאסתטיים הוא בעיקר מאבק על דמותה ואיכותה של הרפואה הפלסטית והאסתטית בישראל.
ההערכות הן שיש בישראל כ־3,000 רופאים מזריקים. ביניהם גינקולוגים, מרדימים, רופאי משפחה, אורתופדים, רופאים בלתי מומחים, רופאים שאינם רופאים כלל, קוסמטיקאיות ועוד. למעשה כל מי שלא "מסתדר" כלכלית עם העיסוק בתחום מומחיותו יכול לפתוח מרפאה אסתטית. בכירי הגינקולוגים ומנתחי הלב אינם מזריקים לקמטים, הם לא זקוקים לזה.
תופעת ההזרקות המכונה "השוק האסתטי" גם מתנהגת כמו שוק.
יש ב"שוק" חומרים נחותים, מחירי רצפה וטיפולים ברמה של פח אשפה. חלק מהטיפולים מתבצעים באכסניות מבזות כמו מכוני ציפורניים, חדרי ילדים בדירות מגורים, אירועי מסיבות בוטוקס וכו'. כל הללו היו מזמן צריכים להיות סגורים בהוראתו ובאכיפתו של הרגולטור. לצערי, אנו נזכה להתערבות הרגולטור רק כשיקרה אסון. נניח כשחומר מילוי נחות המוברח לארץ יוזרק על ידי ספר או פחח רכב לארובת העין של מטופלת ויגרום לה עיוורון. או־אז נזדעק ונשאל כולנו איפה היינו.
האצבע המאשימה שלי מופנית גם כלפי המטופלות. זה שלושה עשורים אני מתפקד כרופא בשירות הציבורי. אחד מתפקידיי התובעניים, החשובים והקשים הוא לתת מענה (בעצמי או על ידי רופאים ממחלקתי) לחדר המיון, לשם מגיעים מטופלים הזקוקים לטיפולו של פלסטיקאי בגלל כווייה, חתך בפנים או טראומה.
האין זה מצחיק שאותה גברת שהזריקה בבוקר בוטוקס אצל הספרית שלה תצעק, תתחנן, תשתולל, תכעס ותדרוש שבלילה הפלסטיקאי המומחה ימהר לבוא מביתו לחדר המיון כדי לתפור או לנתח את בתה האהובה כך שלא תיוותר לה צלקת בסנטר? כולנו פונים לרופא מומחה כשאנו זקוקים לטיפול מיטבי. הזרקה אסתטית, כמו תפירת חתך, כמו הרמת פנים, כמו טיפול בכווייה, כמו הצמדת אוזניים – זה מה שפלסטיקאים לומדים במשך שנים. בזה אנו טובים. למעשה בזה אנחנו הפלסטיקאים יותר טובים מהאחרים. רוצים פלסטיקאים טובים בחדר המיון? חפשו את הפלסטיקאים העובדים במיון שלכם גם בשביל הזרקות.
מה הייתה תגובתה של מטופלת לו הייתי מעז ומציע לה החדרת התקן תוך־רחמי במחיר מבצע יחד עם הזרקת בוטוקס? ולמה בעצם לא? רק כי אינני מומחה בתחום? אולי מכיוון שאני מתפרנס היטב בתחום מומחיותי? התשובה שלי היא גם וגם, וגם מפני שאני מכבד את המטופלים שלי, את מקצוע הרפואה ואת תחומי המומחיות שבו.
העובדה שהפלסטיקאים נלחמים על תחום מומחיותם אינה צריכה להיחשב כקרב מגונה על כסף, זה בחלקו הקטן נכון אבל לא רק! "הקרב על הבוטוקס" הוא ניסיון של קבוצת מומחים לשמור על גבולות המקצוע, על הגדרותיו, וגם – ללא ציניות – להגן על ציבור המטופלות והמטופלים. לא חולף שבוע מבלי שאחד ממומחי האיגוד נאלץ לטפל בסיבוכים קשים של הזרקות בלתי מיומנות המבוצעות ב"שוק". איש אינו פוצה פה, התרגלנו.
לנו הפלסטיקאים אין ספק בליבנו שלהזריק בוטוקס, בדיוק כמו לשחזר שדיים, בדיוק כמו להזריק חומצה היאלורונית, בדיוק כמו להחליף מסתם בלב, בדיוק כמו לבצע ניתוח קיסרי או להחליף ברך או להציל חיי יילוד בפגייה, בדיוק כמו להסיר גידול מהמוח ובדיוק כמו לטפל בלוקמיה – דורש מומחיות.
נ.ב.
תודה לשני עמיתיי, פרופ' טייכר וד"ר שמפנייר, שהעירו לי על כך שבטורים הקודמים על צניחת הפנים שכחתי להזכיר גם נסיגת עצמות ושיניים. אקדיש לכך טור מיוחד בהזדמנות.
