הקעקוע נוצר על ידי החדרת פיגמנט של צבע קבוע אל שכבת הדרמיס של העור. הדרמיס הוא השכבה היותר עמוקה בשכבות העור, זו שמתחת לאפידרמיס, שהוא השכבה החיצונית.
המקעקע משתמש במחט רוטטת מיוחדת המחדירה את הפיגמנט אל מתחת לעור ויוצרת מראה חדש של כיתוב או ציור לפי בחירה. הפיגמנט שהוחדר מתקבע אל תוך תאי הדרמיס הקבועים.
הנוכחות של הצבע בשכבת הדרמיס נראית היטב דרך מעטה האפידרמיס הדק והשקוף. כאמור הפיגמנט המוחדר לעור נקלט בתאי הדרמיס העמוקים יחסית. תאי האפידרמיס, החיצוניים הם אלה שבאופן תקין מתקלפים ומתחלפים אך הם אינם סופגים ולא מכילים את פיגמנט הצבע ולכן הקעקוע אינו מתקלף והוא נשאר לתמיד.
אפשרות להבעה עצמית
יש המתייחסים לקעקועים ברצינות רבה יותר ורואים בו אמנות המעבירה מסר וכלי להבעה עצמית, ויש המתקעקעים לשם קישוט. חלק מהמתקעקעים ימשיכו ויתקעקעו עוד ועוד, בתהליך שבו הם מתארים כהתמכרות להנאה של צביעת הגוף והפיכתו לכלי ביטוי פומבי המציג ציורים כתובות וסמלים, באזורי גוף חשופים או מוצנעים.
כיום, אין חולק על כך שהתפיסה החברתית לגבי נשים וגברים מעוטרי קעקועים, בעולם המערבי השתנתה כליל. למעט, הורים מודאגים לילדים מקושטים, כמוני למשל. רוב המתקעקעים נתפסים כאנשים נורמטיביים העושים בגופם כרצונם מבלי לסבול מסטיגמה חברתית שלילית כזו או אחרת.
בשנים האחרונות נחשפנו למושג נוסף הקרוי "קעקוע רפואי". לשמחתי המקעקעים הרפואיים שבהם נתקלתי עושים ברובם עבודה טובה ואפילו חשובה לטובת המטופלים.
הקעקועים הרפואיים מתחלקים לקוסמטיים ולכאלה שנועדו לטפל בבעיות רפואיות אמיתיות כמו הסתרת צלקות, טשטוש אזורי גוף שנפגעו בגלל כוויה או טראומה או לצורך יצירה מחדש של עטרה כחלק משחזור שד שנכרת.
ישנם ניתוחים שבהם הכריתה של השד כוללת גם הרחקת הפטמה והעטרה. כחלק מהשחזור אנו יוצרים בניתוח זעיר, בליטה בעור השד המדמה עטרה.
בשלב הראשון בליטה זו היא בעלת הגוון הרגיל של עור השד. בכדי לייצר את האפקט הוורדרד של הפטמה והעטרה, מופנית המטופלת למקעקעת רפואית אשר צובעת את הפטמה ויוצרת בנוסף עיגול של צבע מסביב לפטמה המדמה את העטרה. האמנות בתהליך זה היא היכולת לייצר פטמה ועטרה בעלי צבע וטקסטורה של גוונים הזהים ככל הניתן לפטמה ולעטרה של השד הבריא. בנוסף הקעקוע הרפואי יכול להתפרס גם על הצלקת של ניתוח כריתת השד, צלקת ניכרת לעין המצויה לכל רוחבו של השד.
כך על ידי הוספת צבע על ידי קעקוע ניתן לטשטש כמעט כל צלקת ניתוחית אחרת ולגרום לה להיות בעלת גוון זהה לעור שמסביב ובכך להעלימה מן העין.
ישנם גם הקעקועים הקוסמטיים בהם ניתן למנות את הקעקוע להדגשת הגבות, הדגשת קווי הריסים (eyeliner), צביעת השפתיים ועוד.
בהקשר זה חשוב לציין שלפעמים הדגשת יתר של השפתיים או הגבות, בעיקר בגילים מבוגרים (מעל 70־65), תגרום לאפקט הפוך מהמתוכנן. השפתיים והגבות הצבועות בהדגשה יתרה יכולות לגרום לכך שהפנים ייראו מקומטות חסרות גוון ונפולות יותר.
בטרם ההחלטה לעטר את גופנו בקעקוע יש לזכור את הדברים הבאים:
ראשית, קעקוע זה לתמיד! זה לא נעלם. על פי רוב עם השנים הקעקוע מאבד מאיכות הצבעים שלו אשר עלולים לדהות, אבל הפיגמנט שהונח מתחת לעור אינו הולך יותר לשום מקום.
הטיפולים להסרת קעקועים בטכנולוגיית הלייזר אמנם הולכים ומשתכללים עם השנים, אבל עדיין מדובר בסדרה ארוכה של טיפולי לייזר המאדים, בדרך של חימום, את הפיגמנט שמתחת לעור. הטיפול כרוך ביצירת כוויה שטחית אך כואבת, ההצלחה בטיפולים אלו אינה מובטחת.
לפעולת הקעקוע עלולים להתלוות תופעות לוואי ואף סיבוכים. בעלי רגישות עלולים לפתח תגובה אלרגית מקומית לפיגמנט. בעלי נטייה להצטלקות בעייתית עלולים לפתח צלקת קלואידלית ( צלקת בולטת על פני העור, אדומה מגרדת ומשגשגת), שתפגום במראה החיצוני יותר מאשר תשפר.
לסיום, אמנם מרבית המקעקעים מקפידים על חיטוי העור ועל שימוש במחטים חד־פעמיות. אבל, האחריות על בחירת מקעקע העובד בתנאים סטריליים מוקפדים היא עליכם.
